תיאור ההרצאה
לאורך שנה שלמה תיעד זיו את ימי המגפה בארץ מכל זווית אפשרית – ברחובות הריקים, בסגרים ובהפגנות, במתחמי הבדיקות ובאתרי החיסונים, ובעיקר בחזית המגפה, היכן שהתרחשה הדרמה האנושית הגדולה מכול: מחלקות הקורונה והטיפול נמרץ בבתי החולים.
זיו היה הצלם הראשון בארץ שהורשה לתעד בתוך מחלקת קורונה סגורה בבית חולים, והיחיד שצילם בשנה זו בעשרה בתי חולים שונים. הוא תיעד מקרוב חולים, משפחות ואנשי צוות, באופן יומיומי וללא מחיצות, ברגעים מרגשים שבחלקם הגדול נעלמו מעין הציבור. קורן והמצלמה שלו היו שם בכל רגע, מנציח חולים מונשמים בשעותיהם האחרונות, צוותי רפואה וסיעוד מותשים, רגעי הודיה של מחלימים שהתאוששו ודמעות אושר של בני משפחה שקיבלו את יקיריהם בחזרה.
חלק מהתמונות שבספר התפרסמו בעיתונים ובמגזינים מהידועים בעולם, וההד שיצרו הניע מהלך עולמי של הכנסת קרובי משפחה לפרידות מיקיריהם בתוך לב המאפליה של הקורונה – המחלקות לטיפול נמרץ נשימתי.
"אם התמונה לא מספיק טובה, כנראה שלא היית מספיק קרוב" – אמר צלם המלחמות הנודע רוברט קאפה.
זיו קורן – "עם השנים למדתי שני דברים מרכזיים: האחד, להיות נוכח במקום הנכון ובזמן הנכון, כדי לתפוס את אותו שבריר שנייה, אותו "רגע מכריע". והשני, לתווך את הסיפור החזותי באופן שיאפשר לכל צופה לחוות את המציאות כמות שהיא, ללא פילטרים. זו הדרך היחידה לייצר צילום שנצרב בתודעה, שמחולל שינוי, שייכנס לזיכרון הקולקטיבי".
ספרו ה-20 של זיו, "לנשום", מאגד מעל 400 צילומים מתוך כרבע מיליון צילומים שצילם בתקופת הקורונה. הספר הוא אלבום צילומים של החיים בישראל בצל הקורונה, בחזיתות השונות ולאורך תקופה של יותר משנה – מחאות, סגרים, בדיקות, חגים, מחלקות הקורונה, פרידות, לידה, חיסונים ועוד.
