תיאור הסדנהз>
סיפור. זה כל הסיפור.
כן, המילה עצמה הפכה כמעט נדושה, אבל לא נגזים אם נאמר שהכישרון לספר סיפורים – לפני הכל על עצמנו – היא כיום כלי העבודה החשוב והשימושי מכולם. והיכולת שלנו – כפרטים וכארגונים – לבדל את עצמנו, לספר את עצמנו ולהציג את עצמנו בצורה הטובה, המרתקת והייחודית ביותר תשפיע לא מעט (ולמעשה תקבע לגמרי) את התקדמותנו והצלחתנו.
זו לא תחושת-בטן או אמירה ריקה. מילים – והחיבור ביניהן – הן כיום כלי חיוני מאי-פעם. אם בשנת 2,000 צרך אדם מערבי ממוצע כ-8,350 מילים ביום, כיום הוא כבר צורך לא פחות מ-100,500 מילים ביום. זו קפיצה מדהימה שהכתיבה התפוצצות המידע בעידן הדיגיטלי, וכל המידע הזה מתחרה, בכל זמן נתון, על דבר אחד בלבד: תשומת לב.
3.3 מיליון פוסטים עולים לפייסבוק בכל דקה, שבמהלכה נשלחים 287,000 מיילים ברחבי הגלובוס. באותו פרק-זמן ממש נשלחות 67 מיליון (!) הודעות וואטסאפ. 668,000 ציוצים מוצאים את דרכם לרשת, 84,702 פוסטים באינסטגרם, וכל זה קורה בדקה אחת על הפלנטה, כל דקה, 24 שעות ביממה.
המסקנות ודאיות: מילים הן כלי העבודה המרכזי והחיוני מכולם. לא פחות מיכולותינו המקצועיות, אנחנו נמדדים כיום בפרופילים ברשתות החברתיות והמקצועיות, ביכולת להיות קצרים ורהוטים (ובו-זמנית, אם אפשר, אישיים) בדואר האלקטרוני, ביכולת שלנו לעניין בקבוצת הווטסאפ המשרדית, וכמובן ביכולתנו לתרום לארגון ולייצג אותו בשלל המדיות החברתיות וגם בפרזנטציות וכנסים.
המפתח לשליטה במילים הוא אחד: להפוך אותן לשלנו. להעביר אותן דרך הפריזמה האישית. דרך הסיפור שלנו, הפרסונה שלנו, המיתוג שלנו. להיות מסוגלים לקחת את המידע שברצוננו להעביר, ולגרום לו לייצר אימפקט רגשי. דרכנו.
אז מה הסיפור שלך? מה הסיפור של התפקיד שלך? מה הסיפור של הארגון שלך? איך הופכים כל סיפור חיים, בנאלי ורגיל ככל שנדמה לנו שהוא, למשהו שירתק אלפי אנשים?
זה בדיוק תחום ההתמחות של רענן שקד ועומר ברק, מי שהפכו את הכתיבה על חייהם למקצוע. במסגרת הרצאה \ סדנא (יכולה להימשך בין שעתיים לארבע שעות), ייגעו השניים בנושאים הבאים:
- מהם שלושת המפתחות שהופכים כל סיפור לסיפור מרתק – ואיך מחברים אותם ליצירת סיפור אישי מוצלח?
- איך מספרים סיפור כמו שצריך, ומה הופך סיפור לסיפור טוב באמת.
- למה יש דמויות שמרתקות אותנו, דמויות שמשעממות אותנו – ואיך אנחנו הופכים לגרסה המעניינת ביותר של עצמנו?
- איזה אינסטינקט אנושי בסיסי מונע מאיתנו להפוך למספרי סיפורים מעולים – ואיך מנטרלים אותו?
- איך יודעים איזה נושא יעניין את הקהל, ואיך מוצאים נושאים כאלה ללא הגבלה?
- מה התפקיד שלנו ככותבים אישיים וכמספרי סיפורים, ואיך הופכים אותו לכלי עבודה?